זיהום אויר:
רקע מועידת האקלים של האו"םבקופנהגן:
בתאריכים 7-18 בדצמבר 2009 התקיים בקופנהגן בירת דנמרק ועידת האקלים של האו"מ, או בשמה המלא - מפגש הצדדים ה- 15 לאמנת האקלים (COP-15) והמפגש ה- 5 של פרוטוקול קיוטו. כ
חברה באמנה ובפרוטוקול, שגרה ישראל משלחת רשמית לועידה שכללה נציגים ממשרדי ממשלה, כנסת, רשויות מקומיות, ארגוני סביבה והסקטור הפרטי.
ההד הציבורי העולמי סביב נושא שינויי האקלים ומסגרת ההבנות בין המדינות שנוצר בועידת באלי לפני שנתיים, הובילו לציפיות גבוהות במיוחד מועידת קופנהגן שליוו את הועידה מראשיתה. עיניי העולם היו נשואות לקבוצת מנהיגי המדינות שהתכנסה בקופנהגן, במטרה להביא להסכם גלובאלי חדש, שיתייחס לתקופת המחויבות השנייה (החל מסוף 2012, עם סיום תוקפו של פרוטוקול קיוטו).
כבר בתחילת הדיונים נראה היה כי הפערים הגדולים בעמדות הצדדים לא יאפשרו להגיע להסכם מחייב מבחינה משפטית (legally binding agreement), והמאמץ הושקע בלהגיע להסכם פוליטי (politically binding agreement) אשר יהפוך לאחר מכן גם להסכם מחייב משפטית. גם יעד "צנוע" זה נתקל בקשיים רבים, עקב הפערים הגדולים שנתגלעו במהלך הדיונים. נדמה היה שהמדינות מתבצרות בעמדותיהן ויש שצפו כי זו דרכן לשפר את סיכוייהן, שעות לפני בואם של המנהיגים. האווירה הפכה לפסימית ככל שהועידה נמשכה, כשברקע משבר אמון שנוצר עם פרסום טיוטה מטעם נשיאת הועידה הדנית בתקשורת העולמית וחוסר התקדמות בקבוצות העבודה ובדיונים.
סלע המחלוקת
עיקר המחלוקת בין המדינות המפותחות והמתפתחות נסבה סביב הנושאים הבאים:
1. צעדי הפחתה – המדינות המפותחות וארה"ב בראשן, דרשו מהמדינות המתפתחות ובעיקר מהכלכלות המתפרצות (סין, הודו, ברזיל ועוד) לצמצם את הגידול בפליטות. חיזוקין לדרישה זו מצאו המדינות המפותחות בעובדה כי בתוך שנים ספורות המדינות המתפתחות יהפכו להיות עיקריות בהיקף פליטות גזי החממה שלהם (ב-2009 סין עקפה את ארה"ב בהיקף הפליטות) וכי בלימת ההתחממות הגלובלית לא תתאפשר ללא הפחתת הפליטות במדינות אלה. המדינות המתפתחות טענו להגנתן שאין בכוונתן להציג עמדה נחושה יותר, עד שהמדינות המפותחות עצמן יגלו עמדה שאפתנית וברורה בנוגע לצעדי ההפחתה שלהן ובאיזה מידה בכוונתן לממן צעדי הפחתה במדינות המתפתחות.
2. מימון – כאמור, סוגיה מרכזית שהיתה נתונה במחלוקת היא לעניין היקף המימון והתמיכה של המדינות המפותחות במדינות המתפתחות וכנגזרת לכך – מי שולט בכסף שמועבר ותחת איזה מנגנון פיקוח? המדינות המפותחות וארה"ב בראשן הציגו קו בלתי מתפשר של התניית המימון ביצירת מנגנון פיקוח ושקיפות כדי לוודא שהמימון אכן נועד לשם הפחתת פליטות ולא לצרכים אחרים וכן כי מדינות אכן מבצעות את אשר התחייבו לבצע. המדינות המתפתחות הגיבו כי דרישה זו בלתי סבירה משום שהיא תוביל לפגיעה בריבונותן, לנוכח חובת דיווח זו. ביקורת נוספת הושמעה לגבי גובה המימון והיו שטענו שהוא דל ומצומצם ביחס למה שהמדינות המפותחות צריכות ויכולות לתת.
3. הסתגלות (אדפטציה) – גם סביב עניין זה התגלעו ויכוחים קשים בין הצדדים. המדינות המפותחות כיוונו ליעד של עד ל-2 מעלות צלסיוס תוספת לטמפרטורה העולמית הממוצעת (מעל לרמה הקדם תעשייתית). מדינות רבות ובראשן מדינות האיים ומדינות אפריקה רואות ביעד זה איום קיומי ותבעו משאר מדינות העולם להציב מחויבויות מרחיקות לכת יותר בכדי שהטמפרטורות לא תעלנה על 1.5 מעלות צלסיוס בעשורים הקרובים. לקראת בואם של ראשי המדינות בשבוע השני של הועידה, החלה שוב דינאמיקה של תזוזה מסוימת, אולם מרביתה נוהלה מאחורי הקלעים, בעוד במליאה ובקבוצות העבודה הוסיפו המדינות להתבצר בעמדותיהן.
ההארכה לא הועילה
בשלושת הימים האחרונים של הועידה, לא היה למעשה כל סדר יום של ממש, למעט הצהרותיהם של מנהיגי המדינות. נאומה של שרת החוץ האמריקאית הילארי קלינטון ובעקבותיה של הנשיא אובאמה, יחד עם סימני גישור בין האמריקאים לסינים, סיפקו רוח של אופטימיות שהועידה תסתיים לכל הפחות בהסכמה פוליטית רחבה.
אולם גם הארכתה ביום נוסף לא הועילה והביקורת שהופנתה כלפי הטיוטה המתגבשת ששיאה בהצהרת הנציג הסודאני בהשוואה לשואה, מנעו הסכם רחב ומפורט ובמקומו אימץ ה- COP את ההסכם שגובש בין ארה"ב, סין, הודו, ברזיל ודרא"פ המכונה "הסכם קופנהגן" Copenhagen Accord. הישגים נוספים התחושה הכללית היא שהצהרת הסיכום מאכזבת במידה רבה, בעיקר לאור גובה הציפיות שהיו מועידת קופנהגן, שכן היא משתמשת במילים כלליות מאוד, ולא מעט כללי יישום שלה הלכה למעשה נותרו פתוחים, ועוד צפויים לגביהם ויכוחים רבים.
אעפ"כ יש בה התקדמות – בנקיבה בגובה המימון שינתן ע"י המדינות המפותחות; בחובת הדיווח על צעדי ההפחתה הנעשים במדינות מתפתחות, הן מיידית והן דיווח שוטף דו-שנתי; ובהתניית המימון בשקיפות ובדיווח שיבטיחו שהכספים לא ישמשו למטרות אחרות. אולם הישגי הועידה אינם נמדדים רק בהצהרת הסיכום שלה. הייתה התקדמות בלתי מבוטלת בהצהרות של ראשי המדינות שאינן כלולות ב-annex I (המדינות המתפתחות לפי הסכם קיוטו) וביניהן מרבית ה"כלכלות המתפרצות", שלקחו על עצמן ביצוע פעולות להפחתת פליטות (גם אם הם נמוכים יחסית להשקפת ארגוני סביבה ומדענים).
מדינות דומות לישראל, כמו קוראה ומקסיקו (מפותחות אך אינן ב- annex I) לקחו על עצמן מחויבויות ביחס לתסריט 'עסקים כרגיל' (BAU). היה ברור בוועידה כי מדינות שאינן כלולות ב-annex I, אך כלכלתן מפותחת, לא רק שלא יקבלו מימון, אלא יצטרכו להירתם למאמץ העולמי ויַקצו כספים לצורך הפחתת פליטות והסתגלות בעולם המתפתח, גם אם לא נקבעה עדיין נוסחת מימון או מחויבות מימון ברורה.
עיקרי הסכם "קופנהגן"
הושג הסכם שמזכ"ל האו"מ הגדירו כבעל חשיבות פוליטית (אך אינו מחייב משפטית). המטרה תהיה להפכו למחייב בשנה הקרובה עד לועידה במקסיקו. לא נקבע מועד מחייב להפיכתו להסכם מחייב.
ההסכם רחוק מאוד מלספק ויש שיגדירו אותו כמאכזב, בעיקר בשל העובדה שאינו כולל יעדי הפחתה ברורים. יחד עם זאת הוא מהווה התחלה להסכם בינ"ל מאחר והוא מגלם בתוכו קונצנזוס בין מדינות אשר ביניהן חילוקי הדעות הקשים ביותר.
"הסכם קופנהגן" מאמץ הסכמה שהושגה בין ארה"ב, סין, הודו, ברזיל ודרא"פ, הכוללת-
יעד מוסכם של 20C(ולא 1.50C)- עליית טמפרטורה מרבית מעל הרמה הקדם תעשייתית.
יעדי ההפחתה למדינות מפותחות ( מדינות נספח 1 לאמנה) ל- 2020, שיוגשו למזכירות האמנה עד 31/1/2010
חיוב בפעולות הפחתה למדינות המתפתחות (שאינן נספח 1) ל- 2020. רשימת הפעולות תוגש למזכירות האמנה עד 31/1/2010. מדינות האיים והמדינות העניות LDC'sרשאיות לעשות זאת אך אינן מחויבות.
פעולות ההפחתה של המתפתחות ויישומן ידווחו אחת לשנתיים במסגרת "הדיווחים הלאומיים" ובהתאם לכללים שיאומצו ע"י הצדדים האמנה. פעולות הפחתה נוספות שיוגשו במסגרת הדיווח הלאומי, יתווספו לנספח בו רשומות הפעולות של כל מדינה.
סעיפי המימון מדברים על מדינות מפותחות ולא על מדינות נספח 1 כפי שמופיע בסעיפי ההפחתה.
מימון מיידי לשנים 2010-2012 של 30 מיליארד דולר (מהמדינות המפותחות למתפתחות שיחולקו בצורה מאוזנת בין mitigationו- adaptation)
מימון ארוך טווח של 100 מיליארד דולר לשנה עד 2020 (שמיועד ל- mitigation) ממקורות מימון פרטיים, ציבוריים, בי-לטרלים ומולטי-לטרלים
הקמת קרן Copenhagen Green Climate Fund למימון פעולות adaptationו- mitigation, העברת ופיתוח טכנולוגיות ובניית יכולת במדינות המתפתחות.
מנגנונים לתמיכה ב- העברת טכנולוגיות ויעור (מניעת ביעור יערות)
ב- 2015 תערך בחינה מחודשת וחיזוק פעולות ההפחתה וכן בחינת היעד של 1.50C
יש מס' אמנות נוספות בתחום :
אמנת מונטריאול ואמנת וינה משנת 2006:
האתר של המדינות שאישררו את האמנה:
לינקים כללים בעברית בנושא זיהום אוויר::
זיהום אוויר ואנרגיה גרעינית – אקטואלי!
הסכמים משותפים של ישראל ומדינות אחרות בנושאי איכות סביבה: